<h1>ספר האסופות מכת"י סימן תקע"א</h1>
<h2>דף י.</h2>
הכותב כתובות זה הכלל בכל הקרייה במקום החשבון כגון שיני שלישי רביעי שאות יו"ד באה באחרונה בסוף התיבה תמצא וביום לפניו כגון ביום הראשון ביום השיני וכן כולם עד עשרה, מכאן ואלך תמצא יום לאחריו כגון אחד עשר יום וכן כולם, ותיבת החשבו' הבא' באות תי"ו בסוף התיבה תמצא ימים כגון בן שמנת ימים ימול לכם וגו' [בראשית י"ז], שבעת ימים ילבשם הכהן וגו' [שמות כ"ט], ששת ימים תעש' מלאכה [שם ל"ה], וכן כולם, עד עשרה, ולעשרה נמי כגון לא עשרה ימים ולא עשרים יום [במדבר י"א], ש"מ מעשרים ואלך כותבי' לעולם יום, חוץ לאחד כותבין יום אע"פ שהוא פחו' מעשר' כגון לא יום אחד [שם], ביום אחד ביום שלש' עשר וגו' [אסתר ח'], אותו ואת בנו וגו' [ויקרא כ"ב], וכן עוד הרבה. ואם דילג בכתובה יום לא יפסיד דמצינו כן גם בפסוק כגון באמור אל הכהנים [שם כ"ג], ובחדש הראשון בארבעה עשר לחדש וגו', וכן [יחזקאל א'] ויהי בשלשים שנה וגו', וכן שבע שנים ומאתים שנה, וכן כולם. אבל בגט פוסל.
מפי מוה"ר יחיאל אני כותב בכתובות במקום שיש שם עיר מבצר וכפר שם כותבין מתא פל', ואם מוקף חומה הוא וגם עומד עליה מבצר גם שם כותבין מתא, ובעיירי הגמוניות כותבין מדינת, ונר' אם מסובב הכפר בנסרים שכותבין שם עיר, ולעיירות גדולות כותבי' כרך פל', ואם מספקא לך היאך לכתוב אם המקום צריך ליחשב לכפר או לעיר או למדינה או לעיר מבצר תניח הכל ותכתוב מתא וזהו עיקר. ואין כותבין בכתוב' לב' פעמ' שבה לאינתו כדת משה וישר' כי אם לתיבת לאינתו קדמאה.
<h2>דף יז.</h2>
אין מוציאין ב' מתים כאחת אלא אם כן קילוסן וכבודן שוה, ומיכן שאם הוציאו שניהם והאחד ראוי למספד שאין מספידין על האחד לבדו, ואין עושין שני מספידין בעיר אחת, וכן אין מקלסין ב' כלות בעיר אחת אל' אם כן יש בה כדי לזה וכדי לזה, וא"ר שמעון ואעפ"כ אסור משום איבה, בפר' ב' דכתובות מעבירין את המת מלפני הכלה, מכאן נהגו כשיש חתן ואבל בשבת אחת בבית הכנסת שיוצא החתן ושושביניו תחלה ושוב יוצא האבל והמלוין אותו, ומכאן נמי נהגו כשאדם קרוב של המת ושל החתן או של הכלה שדוחין קורבת המת מפני החי ונכנס לבית השמחה, ומיהו איסור אינו אפילו בלא שמחת נשואין אלא ניהוג.
בפר' ב' דכתובות [י"ז ע"א] ת"ר מבטלין תל' תורה להוצאת המת לקבורה ולהכנסת כלה לחופה וכו', מיהו כל שעה שמוטל ואין מוציאין אותו מותר ללמוד גם גדולים גם קטנים וכן פי' רבי' אליקים ב"ר יוסף. [מו"ק כ"ז ע"ב] א' רב יהוד' א' רב מת בעיר כל בני העיר אסורין בעשיית מלאכה ודוקא במת מצוה, ובשאין לו כל צרכו, ואפילו הכי אי איכא חבורתא לא.
<h2>דף נד:</h2>
הכותב כתובות זה הכלל בכל הקרייה במקום החשבון כגון שיני שלישי רביעי שאות יו"ד באה באחרונה בסוף התיבה תמצא וביום לפניו כגון ביום הראשון ביום השיני וכן כולם עד עשרה, מכאן ואלך תמצא יום לאחריו כגון אחד עשר יום וכן כולם, ותיבת החשבו' הבא' באות תי"ו בסוף התיבה תמצא ימים כגון בן שמנת ימים ימול לכם וגו' [בראשית י"ז], שבעת ימים ילבשם הכהן וגו' [שמות כ"ט], ששת ימים תעש' מלאכה [שם ל"ה], וכן כולם, עד עשרה, ולעשרה נמי כגון לא עשרה ימים ולא עשרים יום [במדבר י"א], ש"מ מעשרים ואלך כותבי' לעולם יום, חוץ לאחד כותבין יום אע"פ שהוא פחו' מעשר' כגון לא יום אחד [שם], ביום אחד ביום שלש' עשר וגו' [אסתר ח'], אותו ואת בנו וגו' [ויקרא כ"ב], וכן עוד הרבה. ואם דילג בכתובה יום לא יפסיד דמצינו כן גם בפסוק כגון באמור אל הכהנים [שם כ"ג], ובחדש הראשון בארבעה עשר לחדש וגו', וכן [יחזקאל א'] ויהי בשלשים שנה וגו', וכן שבע שנים ומאתים שנה, וכן כולם. אבל בגט פוסל.
מפי מוה"ר יחיאל אני כותב בכתובות במקום שיש שם עיר מבצר וכפר שם כותבין מתא פל', ואם מוקף חומה הוא וגם עומד עליה מבצר גם שם כותבין מתא, ובעיירי הגמוניות כותבין מדינת, ונר' אם מסובב הכפר בנסרים שכותבין שם עיר, ולעיירות גדולות כותבי' כרך פל', ואם מספקא לך היאך לכתוב אם המקום צריך ליחשב לכפר או לעיר או למדינה או לעיר מבצר תניח הכל ותכתוב מתא וזהו עיקר. ואין כותבין בכתוב' לב' פעמ' שבה לאינתו כדת משה וישר' כי אם לתיבת לאינתו קדמאה.
